| כשרוג'ר פדרר, כוכב מגרשי הטניס של ווימבלדון ושל העולם כולו, עולה ממש בימים אלו בגיל 36 למקום הראשון בדירוג העולמי, והופך בכך לשחקן המבוגר אי פעם שעושה זאת, קצת מגוחך לדבר על טניס שהוא לא הטניס של רוג'ר פדרר. באופן כללי, לפעמים מרגיש קצת חסר טעם, כל עוד פדרר עדיין בסביבה, לדבר על טניס שאינו הטניס של פדרר. אבל אם יש איזשהו תחום על פני כדור הארץ שבו פדרר הוא שחקן טניס טוב, מדהים, ולא אל המהלך בין בני התמותה ועושה בם כרצונו, זהו טורניר רולאן גארוס בפריז ובאופן כללי - משטחי חימר. |
|
| עדיין לא ברור אם פדרר מתכוון להשתתף בטורניר רולאן גארוס הקרוב (27.5 עד 10.6), טורניר שבו זכה רק פעם אחת. הוא מכלכל את מספר ההופעות שלו בטורנירים בזהירות בימים אלו - אף על פי שהוא נראה בריא, קליל וחד מתמיד. בניגוד למה שהיה אפשר להניח, הוא אפילו מתאמן פחות מאשר בעבר וסיפר זאת כחלק מתשובתו לשאלות רבות שאת כולן ניתן לכנס יחד תחת המטריה של "איך אתה עדיין עושה את זה?". כלומר - בפשטות ולחלוטין ולא מתוך כוונה להתרברב, אלא רק להניח את הדברים כפי שהינם, הוא אומר - אם לא הבנתם עדיין שאני למעשה פרפר פלאים של הספורט הזה, הנה עוד עניין: גיליתי שכדי להצליח כמה שיותר בשלב הזה של הקריירה, כל מה שאני צריך לעשות זה להתאמץ כמה שפחות. |
|
מעבר להערצה הספורטיבית המובנת מאליה אליו, העובדה שלאחר כל זכיה שלו, עד כמה שהוא מנסה להיצמד בנאום הניצחון לרשימת הקלישאות שהכין מראש, הוא כמעט תמיד בוכה בסוף בחוסר שליטה ילדותי, מאפשרת לאוהבי הטניס להמשיך להרגיש חיבור אותנטי אליו. מבחינת טניס נטו, הוא ההיפך מאנדרדוג. ובכל זאת, משהו בביישנות, הרגישות והג'נטלמניות שלו, בכל זאת הופכים אותו, במהות האנושית שלו, לבעל איכויות של פגיעוּת מעוררת אמפטיה עבור "האיש הקטן". ב-2017 פדרר ויתר על טורנירי החימר של מדריד, רומא, מונטה קרלו ועל הרולאן גארוס עצמו ונימק את ההחלטה בהבנה שלו שעליו לנהל את לוח הזמנים שלו בתבונה כדי לשרוד במקצוע כמה שיותר. לא מופרך להניח שגם הפעם יוותר על עונת החימר.
|
|
| מלך החימר, רפאל נדאל, שזכה כבר עשר פעמים בטורניר בפריז, כשהפעם האחרונה הייתה בשנה שעברה, ואיבד את התואר רק שלוש פעמים מאז השתתף בו לראשונה ב-2005, פצוע ולא ברור אם ישתתף. גם אם יחלים, יגיע ככל הנראה רחוק משיא הכושר. מצד אחד, עצוב לדמיין טורניר גראנד סלאם בלי שניהם. מצד שני, בהתחשב בעובדה שצריך לרדת עד תחתית העשירייה הראשונה בעולם כדי למצוא שחקן נוסף שהמשטח החזק שלו הוא חימר, עשויה אליפות צרפת הפתוחה, להיות הפעם באמת פתוחה, תחרותית ומסקרנת. |
|
מבט אל האופק: קצת יותר משלושה שבועות לאחר גמר רולאן גארוס, יפתח טורניר ווימבלדון ועוד כשבועיים יחלפו עד גמר ווימבלדון (2.7 עד 15.7). אפשר לראות בעיניים את ההבדל בין שני הטורנירים: יש משהו סמלי בניגוד שבין החום האדום חמוּר הסבר של החימר, לבין הירוק הרענן של ווימבלדון. בפריז, המאמץ רב יותר, הנקודות איטיות וארוכות יותר והווינרים מועטים יותר - מה שהופך את המשחקים לקרבות התשה של איכויות הגנתיות, בהם לרוב הנחוש והחזק פיזית, מנצח. במגרשי ווימבלדון, מהירות התנועה וקבלת ההחלטות, התחכום והאלגנטיות, משחקים תפקיד חשוב יותר. עם זאת - גמר ווימבלדון מגיע בתום מרתון של משחקים ששוחקים את הדשא, בעיקר סביב קו הבסיס, שצבעו מתקרב, ככל שהטורניר מתקדם, לצבע החימר של פריז. לא פעם מוכרעות בו נקודות בשל קפיצה "לא טבעית" ובלתי צפויה של הכדור. יש מי שאוהב את הדרמה המתעצמת שמביאה המקריות הזו, ויש מי שסולד מטורנירי דשא בגללה. כך או כך, גם לאלו וגם לאלו צפויים החודשים יוני יולי לספק את תאוות הטניס, כל אחד בדרכו. הזמנת כרטיסים לווימבלדון עכשיו ב- Livetickets!
|