--
לייב טיקטס משווקים כרטיסים בשוק המשני לאירועי תרבות וספורט בעולם ומחירם עשוי להיות גבוה או נמוך מהמחיר הרשמי
--

מונדיאל 2018 - האם מסי יביא את הגביע לנבחרת ארגנטינה?

מונדיאל 2018 - האם מסי יביא את הגביע לנבחרת ארגנטינה?
נבחרת ארגנטינה בכדורגל מתרגשת לגלות: לאו מסי מחמם מנועים. אנחנו נמצאים באמצע חודש מרץ ובחצי הזה של כדור הארץ מתחילים לרחף ריחות האביב - זמן טוב לכדורגלני על להראות ניצני פריחה. השבוע ניצח מסי במו רגליו במסגרת ליגת האלופות את צ'לסי, קבוצה שאמנם חווה עונה בינונית מאוד בסטנדרטים שלה, אבל עדיין לא ממש יודעת מה זה להתפרק. ומסי פירק אותה לגורמים. שני שערים, שניהם בין הרגליים של תיבו קורטואה הגדול, ועוד מבצע סולו מבריק שהתחיל עם חטיפת כדור המשיך עם פריצה לאורך כמעט חצי מגרש והסתיים בבישול יפהפה לדמבלה הצעיר, קבעו 0-3.
 
תקשורת הספורט בעולם עסקה מאז המשחק באירוע שקרה לאחר שריקת הסיום: המצלמות תפסו את אנטוניו קונטה, מאמנה האיטלקי של צ'לסי, ניגש אל מסי, מחבק אותו בחום ומדבר אליו ארוכות. בניגוד למה שאנשי ספורט מקפידים באדיקות לעשות בשנים האחרונות, קונטה לא טרח להסתיר את פיו באמצעות ידו כשדיבר ובחלק מהזמן אפשר היה לחשוב שהוא מפנה במכוון את פניו אל המצלמה כדי שאפשר יהיה לקלוט את דבריו. כמובן שהיה מי שמיהר לקרוא את שפתיו של המאמן האיטלקי ולתמלל את מה שאמר למסי. הדברים שנאמרו היו פחות או יותר ברוח הזאת: "אין שום דבר שאני יכול לעשות כדי לעצור אותך. ניצחת את המשחק הזה בשביל ברצלונה, כל הכבוד לך".
היו מי שהתקיפו את קונטה על ההתנהלות הזו לאחר ההפסד - מדוע הלך אל מסי ולא אל שחקניו (הוא כן הלך אליהם, אבל טוקבקיסטים אינם נוהגים לתת למציאות האמיתית לתעתע בהם), איזו מין התנהגות זו של מאמן - להתחנף כך מול המצלמות לשחקן יריב ועוד. אבל קונטה, כמו קונטה, לא נבהל ובוודאי שלא מצא סיבה להתנצל או להתבייש. "אני חושב שכאשר אתה מקבל הזדמנות להחמיא לשחקן, שהוא לא רק שחקן על, אלא סוּפֵּר סוּפֵּר סוּפֵּר שחקן על (שלוש פעמים "סופר", כך במקור), זה הדבר הראוי לעשות".
 
מונדיאל 2018 עומד להיות ההזדמנות האחרונה של מסי לשים סוף סוף את החותמת שתעצור את הדיון בשאלת השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים, כשהוא לובש את מדי נבחרת ארגנטינה. לעיתים נדמה שההשוואה הזו בין שחקנים בני דורות שונים היא מגוחכת ומיותרת - כל כך הרבה פרמטרים השתנו במשחק: סוגי ההגנות, אופי השיפוט ומידת השמירה שלו על שחקנים יצירתיים, טכנולוגיות ושיטות האימון המתקדמות, פילוסופיית הכדורגל ועוד. מצד שני, כנראה שזה בלתי נמנע ויש איזה צורך בסיסי של אוהדי ספורט לדעת מי מספר אחד, כלומר מי המנצח, גם במישור הדמיוני הזה.
 
ועבור מסי, מי שהיה האליל שלו בילדותו (וכנראה של כל כדורגלן ארגנטינאי אחר שהתחיל לשחק אחרי 1986 ושל עוד רבים בעולם כולו), הפך להיות הענן השחור שמרחף מעליו ומעל גאוותו הלאומית: דייגו ארמנדו מרדונה. מרדונה היה בצמרת שנים ספורות, עם נבחרת ארגנטינה ועם נאפולי. הוא היה מדהים, הכי טוב בעולם, הכי טוב בדורו, הכי טוב אי פעם. אבל מסי כדורגלן גדול יותר. המספרים שלו, הגיוון במשחק שלו, ההתפתחות לאורך שנים ובעיקר העקביות שלו - כבר כמעט 15 שנה בצמרת העולמית, לא מפסיק לשבור שיאים ולהדהים - כל אלו אומרים את זה. אבל מסי נכשל במשימה הלאומית שהביאה למרדונה מעמד של אל בארצו: להביא את הגביע העולמי לידה של נבחרת ארגנטינה בכדורגל. זכייה בגביע אולי לא תשכנע את אוהדי רונאלדו (נו באמת. מכונת שערים אוטומטית, רובוט, לעומת יצור שמימי מהאגדות, מלאך עם כנפיים של חמור) ואת חסידי מרדונה שמסי גדול יותר, אבל היא לפחות תסתום להם את הפה. אז בשם אוהדי הכדורגל המחוברים למציאות בכל העולם, אני פונה אליך מהלב שלי, בחייאת מסי, סגור לנו כבר את הפינה הזאת. לנו ולאוהדי נבחרת ארגנטינה. רוצים להיות שם כשזה (אולי) קורה? כרטיסים לנבחרת ארגנטינה עכשיו ב- Livetickets!